Earth. Human. Growth
מהו שמאן (או שמאנית)?
המילה שמאן מגיעה מהשבטים בסיביר ומתארת מרפאים העובדים עם עולם הרוחות.
השמאן הינו בראש ובראשונה איש מקצוע העובד בשירות הכלל ואחד מתפקידיו המרכזים הינו להביא רפואה לרבדיו השונים של האדם, גוף, נפש רוח ונשמה.
לשמאן יש את המיומנות והיכולת לעבוד בעולמות גבוהים, לנוע בעולם האורות ולחבר בין הרובד הרוחני לרובד הארצי.
בתרבות העברית המילה המקבילה למילה שמאן הינה "בעל שם טוב", בדיוק כמו רבי ישראל בן אלעזר, הוא הוא הבעל שם טוב.
דברו איתי
עקרונות החניכה השמאנית
לחניכה השמאנית מספר עקרונות מפתח:
- לימוד רק דרך חוויה והשתתפות פעילה: לפי השמאניזם רק החוויה וההשתתפות הפעילה היא שתבנה את הכלי הפנימי, את הצמיחה וההתפתחות. כל ניסיון ליצור תאוריה, הבנה שכלית ואיסוף ידע אינו לימוד אמתי על פי השמאניזם.
- מפגש בלתי אמצעי והעדר אג'נדה: הדרך השמאנית נעדרת את האמונה כי יש דרך אחת נכונה ואין בילתה. החניכה השמאנית באה נקיה ופתוחה לכל. במהלך החניכה השמאנית אוסף השמאן כלים מכלים שונים, אולם אין סט קבוע של נוסחאות בהן הוא משתמש. על כן המפגש השמאני הוא תמיד מפגש בלתי אמצעי הנכון לסיטואציה ולרגע מסוימים.
- לכל אדם יש את השירות הייחודי לו: לפי הדרך השמאנית לכל אדם יש את השירות הייחודי לו. מטרת הדרך השמאנית היא לאפשר לכל אחד למצוא את השירות האותנטי והייחודי שלו למען תועלת הכלל.
- לכל אדם תיקון אישי: על מנת לעבור את החניכה שלו יידרש השמאן להיפגש עם התיקון האישי שלו. מבלי לעבור את התיקון האישי חניכת השמאן לא תוכל להיות שלמה.
- השירות והתיקון האישי קשורים קשר הדוק והדרך הנכונה ביותר להגיע אל התיקון האישי היא לנוע לכיוון השירות (ולהיפך).
- התיקון האישי נמצא תמיד מול האור: לכל אדם יש סיפור אישי משלו וקארמה שמגשימה עצמה בתוך חייו, שוב ושוב. אולם השמאן זוכר תמיד כי למרות שהקשיים והאתגרים הם מול אנשים ובתוך מערכות יחסים, התיקון הוא תמיד מול האור. לאחר שיבנו ויותקנו הכלים מול האור, יידרש השמאן (וכל אחד מאתנו), להביא את התיקון לידי ביטוי גשמי בעולם המעשה. השמאן זוכר ומזכיר כי בכל רגע נתון התנאים לחניכה של האדם הינם אידאלים. אמנם החיים עצמם אינם תמיד אידאלים (בלשון המעטה), אום נקודת המוצא הנה שתמיד האור משתלשל אל האדם, בכל מצב, גם המצבים הקשים ביותר עלינו למצוא את האור וההזדמנות.
- התמסרות: נקודת המוצא בחיפוש אחר השירות וההגשמה השמאנית מתחילה בהתמסרות אל עולם הרוח. ההתמסרות פירושה להסכים להיות כל דבר- אהיה אשר אהיה.
- עבודה עם הבריאה: על השמאן להסתכל על המציאות דרך הבריאה תוך שהוא חורג מעצמיותו, הרצונות שלו והאישיות שלו. על השמאן להתבונן בעולם כך שהוא רואה את כל הברואים ממקום שוויוני. כחלק מההתמסרות לבריאה על השמאן לשאול את עצמו מה הבריאה רוצה ממני ולא, מה אני רוצה מהבריאה. התבוננות השמאן מחפשת תשובה לשאלה, "מה הבריאה רוצה לברוא דרכי ברגע זה?" ואז עליו להישאר, פתוח וגמיש כדי לאפשר לתנועה הזו בדיוק לקרות.
- למידה דרך החסד והגבורה: בתהליך הלמידה השמאני מבקש השמאן ללמוד עבודה דרך החסד, כלומר קבלת האור ללא כל מאמץ וללא מתן תמורה כמו גם עבודה עם עולם הגבורה והיכולת להכין חוסר באור מבלי שהנפש והרוח יושפעו מכך.
- קורן אור פניו: שאיפת השמאן להגיע למצב של משה בו "קורן אור פניו", קרי אורו קורן למען כל הברואים וללא מאמץ.
ליווי אישי
ליווי אישי
טקס לבנה מלאה
מסע של ריפוי, מסתורין וסנכרון.
בליל לבנה מלא.
המרחב שבין הצעקה לשקט.
שחרור של מה שכלוא ונסתר.
מגע ברבדים חבויים ועמוקים.
בליל הלבנה המלאה סביב האש החמה.
תוף שמאני מכה, קול, שקט. התכנסות.
שחרור, ריפוי, חיבור למקום עמוק.
האור שבך יוצא לאור, אל העולם. מצוחצח, מבריק.
אחר.
מזמינה אותך, לערב לבנה מלאה, פסק זמן של נוכחות מלאה. זמן שלך למענך. לחזור ולמצוא את האור.
טקס קבורה שמאני
מסע מדברי של שחרור, לידה מחדש וריפוי. יומיים של הכרות, הזכרות, וחיבור (מחדש) אל האדמה.
מסע של ויתור על כל מה שלא משרת אותנו עוד, מסע של זיכוך, של התחלה. מגע מקודש עם אמא אדמה.
מסע של הוויה, וחוויה. של לידה מחדש, בתוך רחם אדמת המדבר.
אש, מעגל שמאני, טקס קבורה, סדנת חלומות, ריקוד מקודש, כולם בזרועותיה המחבקות של אמאדמה.
מסע משחרר, מעורר ושקט, העובר בין יצר ואינסטינקט, בין שליטה להתמסרות. כל הדרך חזרה לחיבור הקדום בין גוף לרוח, בין חומר לאינסוף.
ריפוי בין המינים
בין המגדרים, בין זכרי והנקבי, שוררים משיכה ואהבה אך גם לא מעט עצב, כעס, ופגיעות.
טקס ריפוי בין המינים הינו מסע מקודש היוצר חיבור עמוק בין הזכריות לנקביות, מרחב של תקשורת ומגע עם בני המין השני ממקום חדש עמוק וחדש המאפשר התמרה וריפוי.
הטקס יאפשר להעז ולגעת במקורות הכאב הקדומים, לשחרר כאבים ודפוסי התנהגות, ולפתוח את הלב ליצירת מרחב ריפוי משותף.
במהלך הטקס נשתמש במגוון כלי ריפוי עוצמתיים ביניהם נשימה, תנועה ושירה מקודשת, שייסעו לחדור את שכבות ההגנה שעטינו על עצמינו, ואת הכאב והסבל שלנו.
שכבה אחר שכבה נקלף את כל מה שמונע מאתינו לחוות את מלוא עוצמתנו, ואת האהבה החיבור והחופש הנמצאים במרכז ההוויה שלנו.
לקוחות ממליצים
בפשטות, זרימה ורכות יצאתי מהפגישה עם תכנית פעולה ברורה ופשוטה, בהרגשת מסוגלות נינוחה, וכמו שהיא אמרה – עם ברק בעיניים.
מבטיחה לעדכן בהתפתחויות.
אני עוד אשוב.
הכישרון שלך לקרוא ואתי בשניות, להתמקד בעיקר.
ובעיקר? להוציא אותי לאור!
תודה תודה תודה
הכישרון שלך לקרוא ואתי בשניות, להתמקד בעיקר.
ובעיקר? להוציא אותי לאור!
תודה תודה תודה
אני עוד אשוב.
בפשטות, זרימה ורכות יצאתי מהפגישה עם תכנית פעולה ברורה ופשוטה, בהרגשת מסוגלות נינוחה, וכמו שהיא אמרה – עם ברק בעיניים.
מבטיחה לעדכן בהתפתחויות.
הבוקר, עם התה הראשון והשמש העולה, הרגשתי את הלחישה ה"היא" חוזרת. אותה לחישה שהביאה רטט קדום, ושינתה את מה שחשבתי שהוא "אני".
יש ימים, בהם אני לא מחפשת תשובות. רק מבקשת לזכור. מי הייתי לפני שהתחילו ההגדרות.
עוד לפנות אור. רוח לילה קראה לי בשמי. קומי. לכי. אל עירך. אל ירושלים. הביאי אור.
כל הסיפורים שלנו הגיעו לפתחינו במטרה אחת בלבד, ללמד אותנו איך להיות יותר אור.
אני פוגשת את שניהם, בזוגיות, ב"לבד", בכל מסע ממסעות החיים.
זכר ונקבה, שני עולמות.
שונים.
הטבע תמיד מחכה. הוא לא שופט, לא מבקש דבר, ומציע ריפוי מיידי. כל מה שצריך לעשות הוא להחליט לצאת ולהתמסר לשקט.
כלי שמאפשר לנו לא רק לחיות את חיינו, אלא להפוך אותם למקודשים ולהשיב את הקסם והמשמעות שאבדו.
יש פצע אחד, שקדם למילים.
פצע שאי אפשר לראות שרק מרגישים.
פצע ההפרדה.
כבר כמה ימים אני מרגישה אההה…. לא דרמה גדולה, פשוט, החיים.
הבית מבולגן (חופש גדול והילדים בבית, You Know), קצת יותר מדי עבודה ממה שנעים לי כרגע, רשימת סידורים שלא נגמרת, חבילות שמחכות בדואר.
אפילו הדיקור והשיאצו הקבועים לא עשו את הקסם.
הלילה הוא הופיע לי בחלום. דמות מהעבר. מישהו שפעם היה מאוד משמעותי בחיי.
והוא… הפך לאב לתאומים, בן ובת. מתוקים.
לא בדרך הביולוגית, לא בזוגיות.
לבד.
כבר חמישה ימים שאני לא קמה מהמיטה (כמעט).
נזלת, שיעול, חולשה, אפס כוח.
לא עבדתי, לא יצאתי, לא עשיתי.
פשוט הייתי.
חולה.
לפעמים אני שוכחת מי אני.
נכנסת למרוץ, שוכחת לנשום.
מתאמצת להתאים את עצמי.
מתכווצת, בלי לשים לב.
יש רגעים בהם משהו בתוכנו מתעייף. הרעש, הקצב, הציפיות, הכול נהיה "פשוט" קצת יותר מדי.
אנחנו מרגישים שהתרחקנו מעצמנו, כמו איבדנו את הקול הפנימי. בתוך היום יום הישראלי, בין עבודה, משפחה, החדשות והלחץ, חוזרת ועולה שאלה עיקשת: איך חוזרים אל הנשמה? איך מתחברים שוב למשהו אמיתי, חי, נושם?
פרשת לך לך היא אחת המפות העמוקות ביותר להבנת מסע הנשמה. מי שמביט בה דרך עיני השמאניזם העברי והקבלה מגלה שהציווי האלוהי איננו הוראה גאוגרפית אלא קריאה להתעוררות פנימית. "לך לך" פירושו, לך אל עצמך. זו הזמנה לעזוב את הזהויות הישנות, להשתחרר מהרגלים ודפוסים שמנהלים אותנו, ולנוע לעבר האור הפנימי שלנו. זוהי קריאה לצאת אל מסע של גילוי עצמי, של תיקון ושל חזרה אל עצמיותנו, מי אנחנו ומה באנו לעשות כאן.
על פי הקבלה, הנשמה יורדת לעולם כשהיא שלמה, אך במסע החיים היא עלולה להיפגע ולהתפזר. טראומה, אובדן, חוויות קשות או רגעים שבהם ויתרנו על חלקים מעצמנו כדי לשרוד יכולים לגרום לרסיסי נשמה לעזוב את הגוף ולהתרחק.
אין תחליף לאינטימיות בשניים, אבל יש דברים שרק מעגל יודע ליצור…
בטוסקנה אני והבן שלי צעדנו בשניים.
צעדה ארוכה. בשקט.
הליכה שהיה בה משהו אינטימי, כמעט קדוש.
הלב סדוק. ולפעמים נדמה שכבר לא יתאחה.
אחרי חורבן, אחרי שתיקה.
אחרי ימים של דין, אחרי תשעה באב.
אתמול, בשיחה עם חבר וירטואלי, הוא סיפר שחלה בקורונה. כששאלתי למה הגוף שלו בחר לעצור, לשים "ברקס", השתיקה סיפרה (כמעט) הכל.
לפעמים זה לא משנה כמה הצלחנו, לאן הגענו, כמה סימנו "וי"-ים סימנו בדרך
עמוק בפנים , משהו לא רגוע…
הכול מתפקד.
לכאורה.
Hebrew 