הזדמנות לבימוי המושלם של הנשמה שלי.
חברת הלב החדשה שנולדה לה, הולכת בדרך.
שיחה "אקראית" עם פרופסור (אמיתי) שמתגלה כי למד אצל המורה שלי. ומכיר לעומק את הדרך.
אהוב ותיק (וממש לשעבר) שמזכיר לי איך אור האהבה נשאר נוכח בחיי ורק הלבוש דרכו הוא מתגלה משתנה ומתפתח ואיזו דרך עשיתי.
ואיך אור האהבה רק גדל, וגדל וגדל…
ואם זה לא היה מספיק חבר טוב שאחרי יצאנו "לקשקש" והדגים לי איך זה מרגיש כשהזכרי פשוט רואה אותי.
ודמעתי.
סה"כ יום שישי רגיל. ארוחת ערב עם החבר'ה.
כמה זה מדויק כשזה מדויק.