פתח דבר: כשהנשמה מבקשת לחזור הביתה
בקליניקה, השיחה הראשונה היא תמיד רגע של חשיפה. אנחנו מנסים למפות את המבוך הפנימי, להבין איפה נתקענו והיכן נמצא האור שלנו. אבל פעמים רבות, אני מזכירה למטופלים שלי, שהתשובה לא נמצאת רק בין ארבעת הקירו. הרבה פעמים התשובה מחכה לך בחוץ. בטבע. מול שמים, אש, ומים.
השמאניזם העברי מלמד אותנו כי איבדנו קשר עם המרחב הפנימי שלנו מכיוון שאיבדנו קשר עם המרחב החיצוני. עם האדמה, עם העצים, עם קצב הנשימה של הבריאה. לצאת למסע רוחני בטבע זו לא רק חופשה מהשגרה זהו מסע חזרה. הביתה אל הנשמה.
השער אל הטבע השמאני
השמאניזם העברי רואה באדמה עליה אנו דורכים, כאדמת קודש חיה. כל עץ, כל סלע, כל זרם מים נושא זיכרון קדום ומהות רוחנית. הטבע אינו רק תפאורה, הוא שותף פעיל בתהליך הריפוי.
כשאנו יוצאים למסע רוחני בטבע, אנו משנים את נקודת המבט שלנו.
- מהליכה לשהייה: אנחנו עוברים מהמטרה- להגיע, אל היכולת- להיות.
- מהקשבה פנימה להקשבה רחבה: ביציאה אל הטבע אנו מפנים מקום לקולות אחרים, לרוח המדברת דרך העלים, לחום השמש שמחזיר חיות.
- מה- מיינד אל הגוף: הטבע מאפשר לנו "לרדת" מהראש, המיינד, אל הרגליים שהולכות, אל הגוף, ומזכיר לנו שאנחנו יצורים ארציים, חלק מהמחזוריות, ולא רק יצורים רציונאליים המסדרים הכל בעזרת החשיבה היסודית.
שלושה עקרונות למסע רוחני מחבר
במסעותיי ובליווי שאני מעניקה, גיליתי שלושה עקרונות מפתח שהופכים טיול רגיל למסע טרנספורמטיבי:
יצירת עוגן
לפני שיוצאים לדרך, בוחרים מקום עוגן בתוך הנוף. זה יכול להיות עץ, ערוץ מים זורם, או סלע. מקום זה הופך להיות המורה והמטפל באותו יום.
- דוגמא לתרגול: שב ליד העוגן. תן לעיניים שלך לנוח עליו. שאל אותו: "מה עלי ללמוד ממך היום?" אל תחפש תשובה מילולית; הרגש את יציבות העץ, את זרימת המים, את הסבלנות של הסלע. העוגן מחזיר לכאן ועכשיו, מקרקע אותך ומעניק תחושת של שייכות.
מציאת ה"טוטם" האישי
הטבע מדבר אלינו בשפת הסימנים, ממש כפי שמטפלים קדומים קראו סימנים בעולם. יציאה לשטח מאפשרת לנו לקבל תשובה לשאלה ספציפית שמעיקה עלינו.
- דוגמה לתרגול: הגדר כוונה (שאלה או פנייה) לפני שאתה יוצא לדרך. עכשיו, פקח את העיניים והמתן לסימן. ייתכן שזו חיה שחוצה את דרכך (ציפור, נחש, חיפושית), אבן בצורה מיוחדת, או צמח שבולט בנוף. זהו הטוטם או הסמל שלך לאותו יום. במקום לנתח, שאל את עצמך: "איזו תכונה של הישות הזו אני צריך לאמץ כעת לחיי?" ( למשל, אם פגשת חילזון – אולי זו קריאה ללכת לאט יותר ולשאת את ביתך איתך).
ההתמסרות לקצב האדמה
אנו חיים בעידן של רעש. הטלפון, העבודה, החדשות, הכל קורא לנו לפעול בקצב לא טבעי. במסע בטבע, אנחנו משאירים את השעון הארגוני בצד ומאמצים את השעון השמאני, שעון הטבע, קצב הזריחה, השקיעה, הרוח.
דוגמא לתרגול: תן לעצמך "משימת דממה" של לפחות עשר דקות. בחר מקום, עצום את העיניים, וספור את הצלילים. ברגע שהמחשבות מתחילות לרוץ, פשוט חזור לספירת הצלילים. זוהי דרך עוצמתית לנקות את התדר הפנימי כדי שתוכל לקלוט את התדר של האדמה מתחת לרגליך. שקט הוא לא ריק; הוא מלא במידע ובריפוי.
סוף דבר: המסע לא נגמר כשאתה חוזר הביתה
הכוח של המסע הרוחני בטבע הוא ביכולת להביא את הטבע איתך בחזרה לקליניקה, למשרד ולבית. הפנמת היציבות של הסלע, הסבלנות של העץ או הגמישות של הנחל, אלה נכסים רוחניים שאתה לוקח עמך לתוך הדינמיקה הארגונית והמשפחתית.
הטבע תמיד מחכה. הוא לא שופט, לא מבקש דבר, ומציע ריפוי מיידי. כל מה שצריך לעשות הוא להחליט לצאת ולהתמסר לשקט.
אפשר גם פשוט
לבוא.



















