חג השבועות – לא רק חיטה, חג של שפע נשמה והתגלות
חג השבועות אינו רק זיכרון למתן תורה, אלא הזמנה פתוחה לחוויה חיה ונושמת. בראי השמאניזם הקבלי, חג השבועות הינו הרגע בו נפתחים שערי הרוח, והשפע פנימי מתגלה. בדיוק כמו שהאדמה מעניקה את ביכוריה, כך גם הנשמה מבקשת להנביט את הידע הפנימי שלה.
מתן תורה פנימי – קבלת קול הנשמה
בשבועות, התורה לא ניתנת רק פעם אחת כמו בהר סיני, אלא ניתנת בכל פעם בה האדם מתמסר לשקט, להקשבה, ולחוכמה המבקשת להתגלות מתוכו. זו ה"תורה האישית" של כל אחד מאיתנו, היא אמיתית, פנימית ואין שניה לה.
אותה "התורה" ממשיכה "להינתן" בכל רגע ורגע בו אנחנו פותחים את הלב ומסכימים להקשיב ולשמוע. חג שבועות אינו רק ציון חקלאי או היסטורי, אלא רגע קוסמי, בו שערי השפע הפנימיים נפתחים, ואנו מבקשים (ומתבקשים) להקשיב ל"תורה האישית" שלנו, אותו הידע הפנימי המתעורר כשאנו מקשיבים באמת.
השבת חלקיקי נשמה – חיבור לשורש
כחלק מתהליך הריפוי, חג השבועות מסמל זמן של "השבת חלקיקי נשמה". כל "אות" פנימית, כל רגש או זיכרון שנשכח מבקשים לחזור הביתה. בחג השבועות נוכל לקרוא לחלקים האלה לשוב, ולאסוף אותנו אלינו מחדש.
חג השבועות, מעבר להיותו זמן מתן תורה, מסמל את שיאו של מחזור הטבע והמחזור הרוחני. זהו זמן בו הבשלת החיטה משקפת את הבשלת התודה, והאדם מוזמן לקצור את פירות מסעו פנימי. במסורת השמאנית, זהו מועד של חיבור עמוק לאדמה, לרוח ולהודיה לבריאה .
זהו זמן בו נפתחים שערים בין העולמות, והאדם יכול להתחבר למקורות החכמה והאור הפנימיים שלו. הזדמנות להתבוננות פנימית ולהתחדשות רוחנית, זמן של איחוד בין הזכרי לנקבי, בין השמיים לארץ. זמן של חיבור, אהבה והתמסרות.
קריאה פנימית
חג השבועות הוא חג של אורות, לא רק אור השמש אלא בעיקר אורנו הפנימי. השנה יותר מתמיד אני מזמינה אותך לעצור, לשאול: מהי ה"תורה" שמתעוררת בי? אילו "שיבולים" אני מבקש.ת לקצור? ואילו חלקיקי נשמה מבקשים לחזור הביתה?
לסיכום, חג השבועות אינו רק זיכרון היסטורי, אלא הזמנה לחוויה חיה של חיבור, אהבה והתחדשות. זהו הזמן להעמיק במסע הרוחני, להתחבר לטבע, להודות ולחגוג את האור הפנימי שלנו .