במסורת השמאנית-קבלית, טקס הקבורה הינו טקס חניכה וריפוי שבעבר התקיים בעיקר לאנשי הרפואה בשבט, גברים ונשים שהוכשרו להיות מרפאים ומרפאות. הטקס נועד לחזק את השורש שלהם, לחבר אותם לעוצמות הריפוי של האדמה, ולאפשר להם לעבוד עם אנרגיות מורכבות מבלי להיפגע בעצמם. היום, הטקס מתקיים במגוון הקשרים, כדרך לחיזוק השורש והחיבור העצמי, לשחרור טראומות, ולהתחדשות אישית עמוקה.
שורשי הטקס במסורת העתיקה
במסורות שמאניות עתיקות ברחבי העולם, האדמה נתפסת כאם הגדולה, כמקור החיים, המזון והריפוי. החיבור לאדמה אינו רק פיזי אלא גם רוחני ואנרגטי. בתרבויות רבות, ישנה הכרה עמוקה בכך שהאדם והאדמה עשויים מאותם חומרים, ושהפרדתם זה מזה היא מקור לסבל ולמחלות.
גם במסורת היהודית, הקשר בין האדם לאדמה הוא יסודי ועמוק. לא בכדי המילים "אדם" ו"אדמה" חולקות אותו שורש. בספר בראשית נאמר: "מעפר באת ואל עפר תשוב" (בראשית ג' 19) – ביטוי המשקף את ההבנה העמוקה שמקורנו ויעדנו הם באדמה, ושהחיים עצמם הם מעגל של לידה, צמיחה, קמילה והתחדשות.
טקס הקבורה השמאני מבטא את החיבור העמוק הזה, ומאפשר למשתתפים לחוות אותו ברמה הפיזית, הרגשית והרוחנית. זהו מעין מסע אל רחם האדמה, אל מקור החיים עצמו, וחזרה מחוזקים, מחודשים ומחוברים יותר.
משמעות הטקס בעולם המודרני
בעולם המודרני, שבו החיבור לאדמה ולטבע הולך ונחלש, טקס הקבורה השמאני מציע דרך לחזור אל החיבור הראשוני הזה, ולשאוב ממנו כוח, ריפוי והתחדשות. הטקס מהווה תזכורת עמוקה לכך שאנחנו חלק בלתי נפרד מהטבע, ושהאדמה היא מקור החיים והריפוי שלנו.
יתרה מכך, בעידן של ניכור, בדידות ותחושת נפרדות, הטקס מציע חוויה עמוקה של שייכות, של היותו חלק ממשהו גדול יותר, ושל חיבור למקור אינסופי של אהבה, תמיכה וריפוי.
הטקס גם מזכיר לנו את הארעיות של החיים, ואת חשיבותה של הנוכחות המלאה ברגע. המוות, כפי שהוא מסומל בטקס, "מאפשר לנו את החיים" , והוא תזכורת לכך שהחיים הם חד פעמיים ויקרים עד מאוד, ושכל רגע הוא ייחודי והזדמנות להתמסר ולהיות בנוכחות מלאה.
תהליך הטקס – מסע אל מעמקי האדמה ובחזרה
הכנת המרחב והכוונה
הטקס מתחיל בהכנת המרחב המקודש, בחירת מקום מתאים, חפירת בור אישי לכל משתתף, והכנת כל הנדרש לחוויה בטוחה ומעמיקה. זהו גם זמן להגדרת כוונה אישית לטקס, מה המשתתף מבקש לרפא, לשחרר, לחזק או לגלות.
הכוונה היא המצפן של המסע, והיא מייצגת את אלמנט האוויר/רוח בטקס. הכוונה היא ה"למה" של הטקס, המעניקה לו משמעות ועומק.
הכניסה אל הבור והחיבור לאדמה
המשתתף נכנס אל הבור , "הקן" האישי שלו. זהו מרחב אינטימי ובטוח, המאפשר חיבור עמוק לאדמה. מנחה הטקס או שותפ.ה לטקס (במקרה של עבודה בזוגות) מכסה את המשתתף בעדינות בחול או באדמה, מהרגליים ועד הראש, בהתאם לבקשותיו. הכיסוי באדמה יוצר תחושה של חיבוק עמוק ותומך, של מנוחה מלאה ושל השתייכות.
השהייה בחיק האדמה
המשתתף שוהה באדמה למשך זמן שנקבע מראש, זמן המאפשר חוויה עמוקה של חיבור, ריפוי והתמרה. במהלך שלב זה, המשתתף עשוי לחוות מגוון תחושות ורגשות, מפחד וחרדה ועד רוגע עמוק, שלווה והתמזגות.
ברובד הפיזי, החיבור לאדמה מחזיר את הגוף לאיזון, מתבצעת (הארקה/(Grounding).
ברובד הרגשי והמנטלי, המשתתף עשוי לחוות שלל רגשות ומחשבות, מלחץ וחרדה ועד תחושת חיבור, שלווה ואהבה. היכולת לשים לב לרגשות השונים שעולים, ואולי אף לבחור למי מתוכם לתת כרגע יותר מקום, יוצרת אפשרות של בחירה מודעת ומשיבה למשתתף את הכוח לחיות מתוך איזון.
ברובד החושי, החול הרך, החמים והמלטף יוצר חוויה סנסואלית עמוקה. הגוף המכוסה מוגן מרוח ומהעולם בכלל, כמו נכנס לעולם מקביל, מרחב חלום, שבו הכול אפשרי.
היציאה מהבור והלידה מחדש
לאחר השהייה באדמה, המשתתף יוצא מהבור, מהקבר, מהקן, בתהליך המרגיש כמו לידה מחדש. היציאה מסמלת את השלת כל מה שכבר אינו משרת את המשתתף, ואת הלידה לחיים חדשים, מלאים יותר ומחוברים יותר.
כמו לידה מחדש בה הישלנו מעלינו את כל מה שמיותר ואינו נחוץ, ואנו נולדים טעונים בכוחות חדשים."
הטקס מסתיים בדרך כלל במעגל משותף ליד המדורה, שבו המשתתפים יכולים לשתף בחוויותיהם ולחגוג את ההתחדשות.
ההשפעה העמוקה של טקס הקבורה השמאני
איזון וקרקוע
אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של טקס הקבורה השמאני היא האיזון והקרקוע שהוא מעניק. החיבור העמוק לאדמה מקרקע את האנרגיה, מאזן את מערכות הגוף, ומאפשר תחושה של יציבות ובטחון.
בעולם המודרני, שבו רבים מאתנו "חיים בראש" ומנותקים מהגוף ומהאדמה, הטקס מציע דרך לחזור אל הקרקע, אל הבסיס, אל המקור. הוא מאפשר איזון בין האוויר (הרוח, המחשבה, החזון) לבין האדמה (הגוף, הממשות, הביצוע), ובכך יוצר אפשרות לחיים שלמים יותר.
ריפוי טראומות וזיכרונות תאיים
טקס הקבורה השמאני מאפשר גישה לרבדים עמוקים של הזיכרון והתודעה, כולל זיכרונות תאיים וטראומות עתיקות השמורות בגוף. במהלך הטקס, רבים מהמשתתפים חווים היזכרות עמוקה, בחוויות מהילדות, בזיכרונות קולקטיביים, ואף במה שחלק מתארים כזיכרונות מגלגולים קודמים.
החיבור העמוק לאדמה והמנוחה המלאה מאפשרים לגוף לשחרר מתחים עמוקים, להתמיר טראומות, ולהשיב לעצמו את האיזון הטבעי.
חיבור לנשמה ולמקור החיים
ברובד העמוק ביותר, טקס הקבורה השמאני מאפשר חיבור לנשמה ולמקור החיים. בתוך חיבוק האדמה, רבים מהמשתתפים חווים תחושה של הגעה הביתה, של חיבור למשהו גדול יותר מהם, ושל היזכרות במי שהם באמת.
הטקס מאפשר לנו להתחבר מחדש לחלקים עמוקים ואותנטיים של עצמנו, שאולי נשכחו או הודחקו בעומס החיים המודרניים. הוא מזכיר לנו שאנחנו לא רק ישויות חומריות, אלא גם רוחניות, ושהאדמה עצמה היא לא רק חומר אלא גם רוח, לא רק מקור פיזי אלא גם מקור רוחני.
מקומו של טקס הקבורה במסורת השמאנית-קבלית
במסורת השמאנית-קבלית, טקס הקבורה הוא חלק ממכלול שלם של טקסים וכלים, השואבים חכמה הן מהמסורת השמאנית העתיקה והן מהמסורת הקבלית היהודית. האמונה באחדות של האדם, הטבע, החיות, הצמחים והאלמנטים היא הבסיס לכל העבודה הטקסית הזו.
במסורת הקבלית, המלה "קבורה" מתקשרת גם ל"קבלה" – לפתיחות לקבל את האדמה, לקבל את החיים, ולקבל את עצמנו במלואנו. אין זה מקרה ששורש המלה קב"ר קשור גם למלה "קובר" , ככל שאנו מוכנים "להיקבר", לרדת אל מעמקי עצמנו ואל מעמקי האדמה, כך אנו יכולים לקבל את מתנות האדמה והחיים.
טקס הקבורה השמאני-קבלי מאפשר לנו להתחבר מחדש למסורת העתיקה שלנו, לחכמה הקדומה של אבותינו ואמותינו, ולמצוא בה ריפוי והתחדשות בעידן המודרני.
סיכום: החיבור כריפוי
"הטרגדיה הגדולה של האנושות היא הנפרדות: מהטבע, אחד מהשני, מהרגשות שלנו. החיבור הוא הריפוי. להסכים להתחבר ולהיזכר שכולנו אחד." במילים אלה מסוכמת תמצית הטקס, ואולי גם תמצית החכמה השמאנית-קבלית כולה.
טקס הקבורה השמאני הוא הזמנה לחיבור עמוק , חיבור לאדמה, לטבע, לגוף, לרגשות, לנשמה, ולמקור החיים. הוא מזכיר לנו שאנחנו חלק בלתי נפרד מהטבע, ושהאדמה היא לא רק מקום שאנו חיים עליו אלא גם מקור שאנו חיים ממנו.
בעולם של נפרדות וניכור, הטקס מזמין אותנו לחזור אל האחדות, אל השלמות, ואל החיבור העמוק עם כל מה שהוא. זוהי הזמנה שאולי חיכינו לה זמן רב מדי..
טקס הקבורה השמאני, כמו כל טקס עוצמתי, הוא מרחב של חקירה, של גילוי, ושל טרנספורמציה. הוא מזמין אותנו להיפתח לחוויה עמוקה ולהיות נוכחים עם מה שעולה בתוכנו. הוא מזכיר לנו שהחיים הם מסע, ושהאדמה היא לא רק מקור חיינו אלא גם שותפה למסע זה.
