נכון, יש רגעים בהם המציאות נראית מפתיעה, לא צפויה, לפעמים אפילו בלתי סבירה.
אבל העולם הזה אינו מקרי, הוא חלום שנרקם על ידי הנשמה.
לא במובן של פיקציה, אלא כמציאות מחושבת, מונהגת, שנוצרה כדי ללמד אותנו.
כל מפגש, כל קושי, כל רגע, אינו אלא תסריט שמביימת הנשמה, כדי לקדם אותנו במסע הריפוי וההתמרה.
לקראת התיקון שלנו.
אנחנו לא תמיד זוכרים שכתבנו והסכמנו לתסריט, אבל הנשמה יודעת.
זוכרת.
בקבלה, העולם הזה מכונה עלמא דשיקרא, לא כי הוא שקר, אלא כי הוא מכסה את האמת הפנימית.
עולם של סמלים, לבושים והשתקפויות.
בדיוק כמו חלום, העולם מראה לנו את עצמנו דרך מראות. עקיפות, אך מדויקות.
והאתגר שלנו?
ללמוד לקרוא את המציאות כסימן.
שום דבר איננו מקרי, לא הרגל שכואבת במסע, לא האבנים שבדרך, המים שזורמים, או הרגע בו משתנה הנשימה.
העולם עצמו נעשה שדה של תקשורת, בין הנפש לשורש שלה.
וכשאנחנו מבינים שהמציאות היא חלום, משהו משתחרר.
אנחנו לא חייבים להיאחז בכל כאב,
לא צריכים לשלוט בכל שלב,
ומוזמנים לשאול:
אם מה שקורה לי כרגע הוא חלום, מה הנשמה שלי מנסה לומר לי דרכו?
אולי היא מבקשת שאאט. שאשאל שאלות ולא אמהר לענות.
אולי היא מציבה בפניי דמויות שחוזרות שוב ושוב, כהזמנה להביט אחרת.
אולי היא מדברת איתי דרך הגוף, בכאב חוזר, בעייפות מתמשכת, בתחושת תקיעות.
ולפעמים, היא פשוט לוחשת: הגיע הזמן לזוז.
לא כבריחה מהמציאות, אלא דווקא כדי להיכנס לתוכה עמוק יותר.
כדי להיות בתשומת לב למה שמהדהד.
כשאנחנו לומדים, לומדות לראות את החיים כחלום מודע,
אנחנו מפסיקים לפחד מהתמורות,
ומתחילים לשאול:
מה בתוכי מבקש להתעורר עכשיו?
במסעות שאני מוציאה נעבור דרך מים, חושך, שקט, נשימה.
נתבונן בחוויות שנעבור כסימן, נפגוש את מה שנשכח,
נתמסר לרגע שמבקש לגלות את עצמו.
מחדש.
אם שמעת את הקריאה, השאירו כאן הודעה או דברו איתי.
אפשר גם פשוט.
לבוא.
Hebrew 