השבוע סיימתי לקרוא את הספר מסר האנשים האמיתיים. האבוריג'ינים, האנשים האמיתיים, כפי שמכנה אותם מארלו מורגן בספרה, התבוננו על האדם המודרני ולא הצליחו להבין את הצורך התמידי בבבגדים. בהגנות.
בחיים המודרניים, הבגדים הופכים למסכה, לתפקיד, לתדמית, לציפיות הסביבה.
מסכות השומרות עלינו מוגנים, סטריליים, רחוקים ממי שאנחנו.
הבגד (או המטריה לצורך העניין) מונעים מאתנו לחוש את ברכת השמיים, את עוצמת ה-יש בלי ציניות. בלי שיפוטיות.
והקריאה האבוריגינית ללכת עירומים בגשם? היא קריאה לחיים ללא מחסומים, חיים נוגעים באדמה וברוח. ללא חציצה.
במסורת האבוריג'ינית, כל אדם נולד עם צליל ייחודי, עם רטט שהוא רק שלו, ותפקידו? פשוט להדהד אותו.
הזיוף, המאמץ להיות משהו אחר, הניסיון להתאים לתבנית, מכלים את האנרגיה שלנו.
עוצמה אינה קשורה בכוח או בשליטה, אלא ביכולת להקשיב לטבע, לזהות את התיקון האישי, לפעול מהלב.
ללכת ערומים בגשם פירושו לצעוד בשקיפות מלאה, להתמסר, להפוך את ההוויה הפנימית לערוץ דרכו זורמים החיים במלוא עוצמתם.
החיבור האותנטי מגיע ברגע בו נסכים להוריד את המטריה, את המסכה, להסיר את ההגנות. להתחבר. מחדש.
ואולי שווה לעצור רגע, לחשוב…איזו הגנה נוריד היום?
למי שחש כי החיים הפכו מוגנים, כי הגיע הזמן להתמסר לגשם, לחיות באמת, קבוצת הוואטסאפ השקטה שלי פותחת דלת. מרחב של השראה, ועדכונים על מסעות עומק ואירועים ברוח השמאניזם העברי וחיבור לטבע.
מוזמנים ב ❤️
Hebrew 