החצב הוא שליח של עונות השנה. פריחתו היא קריאה להקשבה למחזוריות הטבע. קריאה להתבונן במקומות בהם אנו מבקיעים סלע בחיינו, מציע לבדוק היכן אנו שוברים קרקע ישנה כדי לפנות מקום להתחדשות.
החצב מזכיר שהמעבר בין עונה לעונה, בין תקופה לתקופה, הוא תמיד שער טקסי… כמנורה נושמת, העולה מתוך האדמה ומדליקה את האור.
בקבלה החצב מזכיר לנו את כוח הדין, את הנוקשות ואת הגבול. החצב אינו נכנע לחסדם של המים והשפע, אלא מסמן את היכולת לצמוח גם מתוך יובש וצמצום.
שיעור של עמוד שדרה פנימי, היכולת להביא את האור שלנו גם כשהחיים לא מושלמים, ולהאמין שהפריחה תגיע.
ואולי זה סודו, לדעת לפרוח בזמן שהאחרים עודם נמים. להיות הראשון שמעיר את האדמה. ללמדנו לא לפחד להיות שונים, לא לחכות ל"כולם" לפני שנעשה את הצעד שלנו.
כי לפעמים זה שמעז לפרוץ ראשון פותח את השער עבור אחרים.
כך נושא החצב מסר כפול, מזכיר את הצורך בגבולות ובכוח עמידה, ומלמד על מחזוריות ועל אומץ לשמש כשליח של שינוי.
החצב מבקש מאתנו לשאול היכן בחיי אני נקרא לפרוץ קדימה גם כשהתנאים לא שלמים או מושלמים? איפה אני נדרש להיות הנר המדליק את האור עבור אחרים?
וכמו החצב, גם אנחנו יכולים לגלות כי הפריחה לא תלויה בתנאים שבחוץ אלא בכוח הפנימי שלנו להקשיב לקריאתה של הנשמה.
שנה טובה!
Hebrew 