אני מאזינה לשפת האש, נוגעת בחוכמת השורשים.
צועדת בין אותיות ואבנים.
בין העולמות, השמאני והעברי.
זיכרון קדום, של שושלות.
כי אין סתירה.
יש גשר.
גשר בין חכמת האבות לרפואת הטבע.
בין המסורת לקול הנשמה.
הקול הפנימי.
כי גם כשעשיתי הכול "נכון" הגשמה, משפחה, קריירה.
משהו שם היה חסר.
קריאה שקטה.
יש עוד.
יש עוד.
יש עוד עומק.
יש זיכרון עתיק שמחכה.
קול דממה דקה מתחת לכל ההצלחות.
כאילו משהו בי נשאר מאחור.
לא רעש גדול, רק רטט דק, כמו מתחת לעור.
כזיכרון שטרם קרה.
שאלות שלא העזתי לשאול.
רמזים, שקראו לי לשוב הביתה.
אל הנשמה.
אם גם בך מהדהדת כמיהה לחיבור עמוק יותר.
אם גם בך קוראת הרוח בדממת זיכרון.
אני מזמינה אותך להצטרף למסעות שאני מוציאה.
להיזכר. להיטען. להתמסר לאש החיים.



















