מה קשר בין חג הפורים השמח, החג בו אנחנו חוגגים עד דלא- ידע לבין יום כיפור בו אנו עוסקים בתענית ובתיקון???
בעיני המתבונן מבחוץ מדובר לכאורה בשני חגים הפוכים לגמרי. בפורים שותים וסובאים, בעוד וביום הכיפורים אנו מונעים מעצמינו מזון וצמים. יום הכיפורים הינו "חג" כבד ורציני, יום עינוי נפש וגוף כדי לכפר על עוונות, פורים לעומתו הינו חג בו השטות והתחפשות ואפילו השקרים מובילים ולוקחים את המושכות.
אך למעשה, דווקא השוני בין שני המועדים הללו, הוא בסיס החיבור ושני המועדים הכל כך קוטביים הללו, מחוברים.
אם נתחיל ונסתכל על המיילים פורים ו-כיפורים (כ- פורים), נדמה כי יום הכיפורים מתבקש להיות כמו פורים, ביום הזה של הצום ותענית אנו מתבקשים להיות כמו ביום החגיגי והשמח של פורים… נשמע מוזר נכון?
החיבור הזה אינו המצאה שלי, החיבור הקדום, ומוזכר כבר בתיקוני הזוהר. בספר הזוהר נכתב "פורים נקרא על שם יום הכיפורים" . כלומר, חג פורים, עולה בקדושתו יום כיפור ונמצא אפילו במדרגה רוחנית גבוהה ממנו. והכוונה אינה להוריד מערכו של יום הכיפורים כיום המקודש ביותר בשנה היהודית, אולם דווקא החג ה"עליז" הזה פורים עולה עליו.
חכמי הקבלה מאמינים כי ההקבלה הרעיונית והחיבור בין שני החגים מכוונת. אם יום הכיפורים הוא יום רציני, יום של חשבון נפש פנימי חמור סבר ורציני, בו אנו "מענים את נפשותינו", בפורים אפשר לתקן ניתן לתקן את אותם העוונות שלנו ע"י צחוק ושמחה.
בעוד ביום כיפור אנחנו מנתקים את הגוף מצרכי ה"עולם הזה" ועל יד כך מתקרבים לבריאה, הקשר עם הבריאה בחג פורים מתרחש בדיוק הפוך, באמצעות שתיה לשוכרה, אכילה ובעיקר שמחה.
בעוד ביום הכיפורים מענה האדם את נפשו ועובד את הבריאה באמצעות המיינד (השכל- או הבינה בלשון הקבלה, בפורים נדרש האדם לקשר עם הבריאה, באמצעות ודרך הגוף, תוך התעלמות מהמיינד, עד לרמה שלא יוכל להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. המקורות הקדומים טוענים, כי החיבור לבריאה על ידי עונג ושמחה, גבוה אפילו מהחיבור המתרחש בעת וע"י עינוי הגוף, כי השמחה כוללת גם את העולם הזה!
מהפכני ממש!
המהר"ל טוען כי בפורים אנו מתקנים את הנפש (או את הכלי שלנו) על ידי החזרה לילדות הפנימית. בפורים אנו מאפשרים לעצמנו, באופן חד פעמי, להתחפש (להיות מישהו אחר),לנהוג בבדיחות דעת, ולהשתכר עד דלא ידע. למעשה אנחנו מתנהגים הפוך מכל מה שאנחנו מנסים להיות בחיים היום יומיים שלנו, פורצים גבולות, משקרים קצת , מרמים מעט ומתחפשים לאחר.
אולם פריצת הגבולות בפורים מתאפשרת דווקא מתוך הכרה וקבלה של המסגרת. הפריצה הרגעית הזו של המסגרת, מאפשרת לנו לא להיות מאוימים מהמסגרות והחוקים, ולגלות את הפן הלא מחייב, הקליל, והמותר ולו רק לרגע בפורים.
איזה מהפך! החג האהוב מקבל פנים חדשות, ומשמעות דואלית ועמוקה. רציני ולא רציני, פורים מאפשר מחילה דווקא מתוך אימוץ הגוף (במקום הדרתו ) ומתוך בדיחות הדעת.
לפי הקבלה כל המתרחש בפורים, כל קלות הדעת והחיוכים הינם חלק מתהליך מחילת החטאים ומי שנוהג כשוטה, מעלה חיוך על שפתי הבריאה, מקבל סליחה ומחילה גדולים וממתיק כל דין.
החיבור הלא טריוויאלי והמפתיע הזה בין יום הכיפורים לפורים מזמין אותנו להביט בעין חדשה על עצמנו. כל אחד מאתנו יכול לאמץ את השמחה והקלילות בחייו (האישיים ועסקיים), להוריד מעט מ"כבדות" יומיום ולמצוא איזון חדש בין הרצינות לבין היכולת לשחרר ולצמוח דווקא מתוך השמחה. אז אולי הגיע הזמן לחגוג הצלחות, להחיות את היצירתיות ולשוב לחיינו מתוך תובנה חדשה. כי הרי מצווה להיות בשמחה תמיד.
