המסע המקודש של שבעה בשבעה
המסע מתחיל בפסח, רגע היציאה מהמצרים הפנימיים, מהמיצרים של התודעה המוגבלת. זהו הרגע השמאני של "המוות הסמלי" – עזיבת הזהות הישנה והמצרה לטובת מסע אל הלא-נודע. בקבלה, זהו רגע היציאה מגבולות המלכות (הספירה העשירית) אל עבר המרחב האין-סופי של האפשרויות.
מיד לאחר היציאה ממצרים מתחיל תהליך הספירה, 49 ימים המארגנים בשבעה שבועות של שבעה ימים כל אחד. תבנית זו של 7×7 הנה מפתח קוסמי המופיע בתרבויות שמאניות רבות, שם היא מסמלת את שבעת המישורים של המציאות, את שבעת המרכזים האנרגטיים (צ'אקרות) ואת שבעת כוחות הבריאה.
בקבלה, מדובר בשבע הספירות התחתונות שמתגלות בשבעה שלבים, ויוצרות יחד מטריצה רוחנית של 49 צירופים (ימים):
- שבוע ראשון: חסד – אהבה ונתינה ללא גבולות. כל יום מתגלה היבט אחר של החסד דרך כל שבע הספירות.
- שבוע שני: גבורה – דין, גבול וצמצום. כוח ההבחנה והמידתיות מתגלה דרך שבע הספירות.
- שבוע שלישי: תפארת – הרמוניה, איזון ואמת. האיזון שבין חסד לגבורה מתגלה בשבעה אופנים.
- שבוע רביעי: נצח – סבלנות, עמידות וניצחון. כוח ההתמדה מתגלה בשבעת פניו.
- שבוע חמישי: הוד – הודיה, השלמה וקבלה. היכולת להודות על המציאות מתגלה בשבעה ממדים.
- שבוע שישי: יסוד – התקשרות, חיבור ואינטגרציה. כוח החיבור מתגלה בשבע צורות.
- שבוע שביעי: מלכות – גילוי בעולם, ממשות וריבונות. התגלות האלוהי בעולם הממשי בשבעה ערוצים.
כל יום בספירה משלב את אנרגיית השבוע עם אנרגיית היום, כך למשל ביום הרביעי של השבוע החמישי מתגלה "נצח שבהוד" – כוח העמידות שבתוך ההודיה, וביום ה-33 (ל"ג בעומר) מתגלה "הוד שבהוד" – העוצמה הכפולה של ההודיה וההתבטלות בפני הנשגב.
הספירלה האינסופית של הצמיחה
מסע ספירת העומר אינו מעגל סגור החוזר על עצמו מדי שנה, אלא ספירלה אינסופית של התעלות. בכל שנה, כשאנו שבים וסופרים את הימים מפסח לשבועות, איננו חוזרים לאותה נקודה, אלא מתעלים לרובד גבוה יותר של תודעה. זוהי תנועה ספירלית המתרחבת כלפי מעלה, כשכל מחזור שנתי מניח את היסודות לעלייה הבאה.
בתפיסה השמאנית-קבלית, אנו פוגשים בכל שנה את אותן תחנות רוחניות – את החסד, הגבורה, התפארת וכל שאר הספירות – אך מזווית תודעתית חדשה ועמוקה יותר. ההארות והתובנות של המחזור הקודם הופכות לבסיס למסע הנוכחי, כך שבכל שנה נחשפות שכבות עמוקות יותר של משמעות ואור.
כשם שהשמאן עובר את טקסי המעבר שלו פעם אחר פעם, ובכל פעם צולל עמוק יותר אל מסתרי הנפש והיקום, כך המקובל עולה בספירלת העומר שנה אחר שנה, ומגלה רבדים חדשים בכל שער ושער. מה שהיה נסתר בשנה שעברה מתגלה השנה, ומה שעדיין נסתר השנה יתגלה בשנה הבאה, או בזו שלאחריה, בתנועה אינסופית של גילוי והתעלות.
ל"ג בעומר – מפנה האור בהוד שבהוד
ל"ג בעומר, היום ה-33 בספירה, מהווה נקודת מפנה קריטית במסע. מבחינה קבלית, זהו יום "הוד שבהוד" התגלות עוצמתית של הספירה החמישית. ההוד מייצג את הקבלה וההשלמה עם המציאות, את היכולת לקלוט את האור האלוהי ולהוד (להודות) עליו. כאשר ההוד מתגלה בתוך עצמו (הוד שבהוד), נוצרת העצמה והתעלות של איכות זו.
במסורת השמאנית, היום ה-33 מקביל לרגע שבו השמאן עובר את "מבחן האש", השמאן כבר התמודד עם האתגרים הקשים של המסע הפנימי וכעת הוא זוכה בהארה מיוחדת. לא בכדי ל"ג בעומר מאופיין במדורות ובאש, הסמל השמאני להיטהרות וטרנספורמציה. האש מייצגת את הכוח המטהר המעלה את הנשמה למעלה ומאיר את החשכה.
דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, שאת ההילולה שלו חוגגים בל"ג בעומר, מגלמת את השמאן היהודי הקדום המקובל שירד למערה (סמל הרחם והמוות הסמלי), שהה שם 13 שנים והתעלה לממדי תודעה גבוהים. עיניו שרפו באש קדושה את כל מה שראה לאחר צאתו, עד שלמד לראות את הניצוץ האלוהי בכל דבר. הזוהר, ספר הקבלה המרכזי המיוחס לו, מתגלה לפי המסורת בל"ג בעומר , האור הגנוז שמתפרץ דווקא בנקודת ההוד שבהוד.
הוד שבהוד מייצג גם את השבירה וההתמרה. במסורת הקבלית, עולם ההוד הוא עולם השבירה והתיקון. דווקא מתוך השבירה (שבירת הכלים) מתאפשרת הופעת אור חדש, כמו הפרפר היוצא מהגולם. במסע השמאני, זהו הרגע שבו השמאן מגלה שדווקא הפצעים והשברים הופכים לחרכים דרכם נכנס האור האלוהי.
מפסח לשבועות – מגאולת הגוף לגאולת הנשמה
המסע שמתחיל בפסח (גאולת הגוף והיציאה מעבדות לחירות) מגיע לשיאו בשבועות (קבלת התורה וגאולת הנשמה). אלו הם שני קטבים של התגלות – האחד דרך הטבע והחומר, והשני דרך הרוח והתודעה. ל"ג בעומר מהווה את נקודת האיזון והחיבור ביניהם.
במסורת השמאנית, שלושת המועדים מייצגים את שלושת העולמות – העולם התחתון (פסח – יציאה ממצרים, מהתת-מודע), העולם האמצעי (ל"ג בעומר – חיבור שמיים וארץ דרך האש) והעולם העליון (שבועות – התגלות ישירה של האלוהי). המעבר ביניהם מתאפשר דרך "עץ החיים" – מערך הספירות שדרכו עולה השמאן בטיפוסו הרוחני.
המסע מפסח דרך ל"ג בעומר ועד שבועות מהווה הזדמנות לחוות את תהליך ההתעלות השמאני-קבלי בצורה מודעת. כל יום בספירת העומר הינו שער אנרגטי ייחודי, וכל שבוע מייצג תדר שונה של התגלות. ל"ג בעומר מהווה את נקודת המפנה, בה מתעצמת האנרגיה ומתחילה לזרום ביתר שאת. הוד שבהוד הוא הרגע שבו אנו מודים ומתוודים על האמת הפנימית שלנו, ומתוך ההודאה וההודיה פורצת אש ההתלהבות הרוחנית.
הספירלה המקודשת
המסע מפסח לשבועות מהווה ספירלה מקודשת של טרנספורמציה, בה נוצר חיבור בין ממדי הקיום השונים. דרך ספירת העומר, אנו הופכים לשמאנים של תודעתנו, חוצים גבולות פנימיים ומגלים את הקשר העמוק בין העולמות. ל"ג בעומר, ובמיוחד הוד שבהוד, מהווה את נקודת המפתח של המסע, הרגע בו מתגלה הייחוד שבתוך הייחוד, הקסם שבתוך הקסם, האור שבתוך האור.
הטקסים המסורתיים של הדלקת מדורות, ושל שמחה וריקודים בל"ג בעומר אינם רק זכר למאורעות היסטוריים, אלא מימוש של פרקטיקה שמאנית עתיקה, בה האש והמעגל משמשים ככלים להעלאת התודעה ולחיבור בין העולמות. כך, המסורת היהודית והקבלית משמרת את החכמה השמאנית העתיקה בלב הטקסים המאוחרים יותר.
כשאנו מתבוננים במסע הרוחני מפסח דרך ל"ג בעומר ועד שבועות בעיניים שמאניות-קבליות, אנו מגלים שזהו לא רק לוח שנה של מועדים, אלא מפת דרכים לטרנספורמציה רוחנית עמוקה של הנשמה במסע לפיענוח סודות הבריאה.
אחרית דבר – חיבור העולמות
בתקופת ספירת העוצר אנו מוזמנים להתחבר מחדש למסע העתיק של התודעה האנושית. דווקא בימים שאנו חווים פיצול וניתוק בעולם המודרני, המסע מפסח לשבועות מציע לנו הזדמנות לאיחוי. בהתעמקות והבנת המשמעות העמוקה של ספירת העומר ושל ל"ג בעומר בפרט, אנו פותחים צוהר לחכמה עתיקה רלוונטית מתמיד.
ה-הוד שבהוד, שמתגלה בל"ג בעומר, מלמד אותנו להכיר בפלא שבתוך הקושי, באור שמתגלה דרך השבר. כמו האש המאירה את החשכה, כך ל"ג בעומר מאיר את תקופת האבל והציפייה של ספירת העומר, ומזכיר לנו שאפילו בתוך התהליך יש רגעי התעלות והארה.
בסופו של דבר, המסע מפסח לשבועות הינו המסע שלנו, בכל שנה מחדש, בספירלה מתמשכת של צמיחה. בכל שנה אנו מגלים רובד חדש, עומק חדש, ומעמיקים את הקשר שלנו עם נשמתנו. וכך, צעד אחר צעד, ספירה אחר ספירה, אנו מתקדמים בהבנת הבימוי המורכב הזה שהוא חיינו.
