לשבת מול הלהבה בדממה ולשאול
מה בתוכי מבקש להישרף? פחד?
איזה כאב, או סיפור ישן, מוכן להתמוסס אל תוך האור?
אני שואפת אוויר חדש.
נושפת את הישן.
משחררת את האחיזה.
מתמסרת לאש
האש מחייה, מרפאה.
ומתוך האפר…
מתוך הלב החשוף…
עולה.
מקדש של כוונה.
שפת תפילה אילמת.
שפת הנשמה.
זו אני.
צועדת מתוך החשכה.
נולדת באש, מתוך אור.
מתחדשת.
התחלתי הכי רחוק שאפשר מרוח, כבת למהנדס פולני, ה"וויב" בבית היה הכי לא "רוחני" שאפשר.
וכך צעדתי בדרך שנסללה (שלא לומר הוסללה) עבורי, קצינה בצבא, תואר ראשון ביחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני במנהל עסקים בתל אביב…
אבל תמיד הצד ה"רך" והמרדני שבי מצא את הדרך, למרוד ואפילו לזעוק שהוא שם.
כדי להבין למה, ואיך יתכן שעדיין יש בי את ה"חור הזה בבטן" ואיך יתכן שאני עדיין לא ממש מרוצה כשבאמתחתי כל מה שרציתי (משפחה מקסימה, שני ילדים מהממים, קריירה, חברה, מנכל"ות כפולה, עבודה וחיים בחו"ל U NAME IT), התחלתי בחקירה.
החל מקורס אימון, דרך שנה לימודי פסיכולוגיה, שלושה חודשים לבד בהודו, לימודי רייקי, סדנאות מדיטציה אקטיבית של אושו, ריקוד, מדיטציה יומיומית, מנטרות.
וכשהכרתי את האור שהשתלשל אלינו בלבוש של מורי (ורבי) שמואל שאול, הכול התחבר לו. הפאזל הושלם.
שמאניזם עברי, אורות, תורת הקבלה, חיבור לטבע, ובינגו!
אז הנה אני, תמר חנה שמאנית עבריה, נדה בעולמות הרוח, מביאה רפואה, מעבירה טקסים שמאנים, מתמחה בלהוציא לאור, ובלהוריד לעולם המעשה את הכוונות והייעוד.
לומדת, חוקרת, אוהבת.
נשמח אם תצטרפו אלינו לרשימת התפוצה, ואחת לחודש נשלח לכם.ן מאמר בנושא אסטרטגיה, ניהול והעברה בין דורית.
