בשמאניזם היהודי מתייחסים למציאות כאל שפה, טקסט שנגלה לעינינו.
לפני כמה שבועות פגשתי את השפה הזו דרך סיטואציה יומיומית.
לכאורה.
הבכור שלי ניגש לטסט מיד כשחזר ממסע מטלטל בפולין, כשהוא חולה ומותש. כששאל אותי אם לגשת בכל זאת, שאלתי אותו איך תרגיש אם תיכשל?
בשמאניזם, היכולת להסכים לכישלון משחררת אותנו לחיות באמת.
הוא חשב. שתק.
לך תבחן, אמרתי לו, במקרה הגרוע יהיה עוד סיבוב. הוא הלך, ונחשו מה? הוא עבר.
רישיון הנהיגה ניתן לו רק כשהוכיח שליטה בשלוש הרמות הפיזית (המחלה), הרוחנית (כוח הרצון) והנשמתית- היכולת לשחרר את הצורך בשליטה.
ברגע שהורדנו את משקל ה"חייב להצליח", נפתח מרחב חדש.
אבל היופי האמיתי התגלה בחשבון הסופי.
אצלנו במשפחה, סבא וסבתא (כפרות על אימא שלי) מממנים את שיעורי הנהיגה לנכדים.
כשהגיע רגע החשבון הסופי למורה, הסכום שנותר לתשלום היה 705 שקלים. כשבדקתי את היתרה שנשארה מהכסף שאמי העבירה, גיליתי שנשארו בדיוק 706 שקלים.
שקל אחד נותר בחשבון.
סימן.
לפי השמאניזם היהודי כסף העובר דרך שושלת נשית מסמל רשות לעצמאות.
הסבתא היא השורש המזין, אני האם היא המתווכת, ובני הוא הדור החדש, זה שיוצא לדרך.
העובדה שהחשבון נסגר כמעט "בול" הראה לכולנו כי האנרגיה עברה בצורה שלמה.
תיקון.
והשקל האחד הזה? הוא האחד הקבלי, נקודת הראשית שבה הכול מתנקה מהעבר כדי להפוך לזרע של התחלה חדשה.
אי אפשר להתחיל את הדבר הבא בלי לסגור בצורה נקייה את מה שהושלם.
רק מתוך ההסכמה לשחרר את מה שהיה, נגיע אל האדמה ריקים, פנויים ומדויקים, מוכנים להיוולד מחדש.
בימים אלו, כשכל כך הרבה מעגלים נפתחים ונסגרים בבת אחת, אני מאחלת לכולנו למצוא את ה"שקל" האחד הזה, את הנקודה המדויקת המאפשרת להניח למה שהיה ולנוע קדימה בביטחון
Hebrew 