עבודה, בית, משפחה, משימות, כלים בכיור. מפגש יומיומי עם כל מה שהבטחנו לעצמנו שנעשה (או לא) בשנה החדשה. דווקא כאן, בתוך השגרה, נפתח אחד השערים הרוחניים החשובים של השנה.
השער שבו הכוונה מבקשת להפוך למעשה.
שמו הקדום של החודש, מרחשוון, מקורו באכדית ומשמעותו החודש השמיני, במניין החודשים המתחיל בניסן.
במסורת העממית נקשרה המילה מר גם למרירות, בשל היעדרם של חגים בחודש הזה. אבל יש גם דרשה יפה אחרת, מר- מלשון טיפת מים.
טיפה אחת. (על פי הפסוק "הן גויים כמר מדלי נחשבו , בספר ישעיהו)
וכמה יפה הקשר הזה לחודש שבו האדמה ממתינה לגשם הראשון.
אחרי האור הגדול של תשרי, חודש חשוון מזמין אותנו לפגוש את כוחם של הדברים הקטנים. את הטיפה המחלחלת אל האדמה. את השינוי שמתרחש בשקט, מתחת לפני השטח, כמעט באין רואין.
בז' בחשוון מתחילים לבקש בתפילות גשמים , "ותן טל ומטר לברכה".
כמה יפה התנועה הזאת.
אחרי חודש בו ביקשנו סליחה, מחילה, חיים טובים ושנה מבורכת, אנחנו מבקשים מים.
משהו פשוט, גשמי, מוחשי.
משהו לו נזקקת האדמה כדי להצמיח חיים.
בתפיסה השמאנית העברית, הרוח והחומר קשורים זה בזה.
הכוונה שנזרעה ברוח מבקשת גוף. התפילה מבקשת תנועה. ההתעוררות הפנימית מבקשת ביטוי בחיים עצמם.
בתשרי פתחנו שערים. התבוננו פנימה, ביקשנו סליחה, שחררנו אחיזות ישנות וזרענו כוונות לשנה החדשה.
וחשוון שואל אותנו שאלה פשוטה:
מה (וכמה) מכל זה אנחנו מוכנים לחיות באמת?
כי קל יותר להרגיש התעלות במרחב מקודש, מול אש בוערת, במהלך תפילה או טקס.
אבל העבודה החשובה באמת מתחילה כשחוזרים הביתה.
כשצריך לבחור אחרת בתוך מערכת יחסים ישנה. כשצריך להציב גבול במקום בו תמיד ויתרנו. כשצריך לפנות זמן למה שחשוב לנו, גם כשהיומן מלא.
שם נבחנת הכוונה.
ושם מתחיל התיקון לקבל צורה.
חודש חשוון קשור גם לסיפור המבול של נח.
על פי המסורת, בי"ז בחשוון החל המבול והמים בסיפור המבול נושאים כוח עצום.
הם מפרקים עולם ישן, שוטפים את מה שהיה, ובסופו של המסע מתאפשרת התחלה חדשה.
גם בעבודה השמאנית המים הם יסוד של טהרה, תנועה והתחדשות.
אבל למים פנים רבות. מים יכולים להציף, ואותם מים יכולים להרוות.
וכאן, בעיניי, טמון אחד השיעורים המעניינים של חודש חשוון, ללמוד לתת מקום לרגש מבלי לטבוע בתוכו. להסכים לפגוש את הכאב, את הפחד ואת הגעגוע, ולאפשר להם לנוע.
להיות כמו אדמה טובה הסופגת את הגשם, מחזיקה אותו, ומצמיחה מתוכו חיים.
הטבע מלמד אותנו שיעור חשוב
זרע אינו נובט ברגע שבו מניחים אותו באדמה. הוא זקוק לחושך, ללחות, לזמן. לתהליך שמתרחש הרחק מן העין.
כך גם אנחנו.
יש כוונות שזרענו ועדיין איננו רואים את פירותיהן. יש החלטות שקיבלנו והדרך לממשן עדיין ארוכה. יש תיקונים שמתרחשים לאט, שכבה אחר שכבה.
חשוון מזמין אותנו לכבד גם את הזמן הזה.
את מה שעדיין אינו נראה.
את העבודה השקטה.
את האמונה בכך שמשהו יכול לצמוח גם כשאין סימן חיצוני לכך.
אני מזמינה אותך לקחת רגע במהלך החודש
לצאת אל הטבע, להניח את כפות הרגליים על האדמה ולהקשיב.
לשאול את עצמך – איזו כוונה שזרעתי בשנה החדשה מבקשת עכשיו ביטוי במציאות?
איפה אני עדיין מחכה שמשהו ישתנה מעצמו?
ומהי הפעולה הקטנה שאני יכול לבחור היום כדי לתת לכוונה שלי שורשים? להניח אבו בעולם המציאות?
אפשר לקחת זרע קטן, להניח אותו באדמה, להשקות אותו ולהקדיש את הפעולה הזאת לכוונה אחת.
בכל פעם שנשקה אותו, נוכל להיזכר שגם הכוונות שלנו זקוקות להזנה, לנוכחות ולהתמדה.
כי תיקון גדול יכול להתחיל בתנועה קטנה מאוד.
וחשוון, החודש השקט שאחרי כל החגים, מזכיר לנו שהקדושה נמצאת גם ביום רגיל. בשיחה, בהחלטה, במעשה פשוט שנעשה מתוך כוונה.
האור שקיבלנו מבקש עכשיו לרדת אל האדמה.
מאחלת לנו חודש חשוון מבורך.
חודש של גשמי ברכה, שורשים עמוקים, וכוונות המקבלות חיים.
חודש בו נדע להקשיב למה שרוחש מתחת לפני השטח, ולתת מקום למה שמבקש לצמוח.



















